ריבשטיין נ' מיקוד שמירה אבטחה שירותים ונקיון בע"מ

פסק דין

1.פסק דין זה עניינו תביעה שהגיש מר ריבשטיין מיכאל (להלן: "התובע"), נגד מעבידתו לשעבר מיקוד שמירה אבטחה שירותים בע"מ (להלן: "הנתבעת"), ובמסגרתה ביקש לחייב את הנתבעת לשלם לו סך של 66,972 ₪ הנתבעים בעילות המפורטות בכתב התביעה המתייחסת לתקופת עבודתו בנתבעת, ולסיומה.

הצדדים:

2.הנתבעת היא חברה בע"מ הפועלת במגוון רחב של תחומים, ובין השאר עוסקת במתן שירותי אבטחה ושמירה, אשר בתקופה הרלוונטית לתביעה נשוא פסק דין זה, סיפקה שירותי שמירה ואבטחה בבתי שרים במסגרת התקשרות שנעשתה עם משרד האוצר.

3.התובע, מר ריבשטיין מיכאל, עבד בנתבעת מחודש 1/08 ועד לחודש 10/11, והועסק במגוון מקומות ואתרי עבודה – באבטחת בתי שרים, כעובד שעתי.

4.יחסי עובד-מעביד בין הצדדים הסתיימו בעקבות הודעת התפטרות שמסר התובע לנתבעת, ביום 23/10/11, בנימוק של הרעה מוחשית בתנאי העבודה ובפרט אי תשלום זכויות סוציאליות ואחרות (נספח ב' לכתב התביעה).

התביעה

5.לטענת התובע, עבד הוא במשרה מלאה אצל הנתבעת בתפקיד מאבטח בתי שרים.

עוד הוסיף התובע כי יחסי עובד מעביד בינו לבין הנתבעת התקיימו באופן רציף בכל התקופה שמיום 1/1/08 ועד ליום 23/10/11, משך שלוש שנים ועשרה וחצי חודשים.

יחד עם זאת, מציין התובע, כי כבר בחודש 7/2005, עבד באבטחת בתי שרים, דרך החברה הקודמת שאיבטחה את בתי השרים (חברת מודיעין אזרחי) ולאחר שהנתבעת זכתה במכרז, החל התובע לעבוד דרכה באותו תפקיד ובאותו מקום עבודה. משכך, טוען התובע לרצף זכויות החל מחודש 7/05 ועד לחודש 10/11, קרי התובע טוען לוותק של 6 שנים ושלושה וחצי חודשים.

6.התובע הוסיף וטען כי ביום 20/9/11, פנה אל הנתבעת במכתב דרישה לתשלום זכויות סוציאליות ושכר ונתן בידי הנתבעת הזדמנות נאותה לשלם את זכויותיו ושכרו ולמניעת המשך הרעת תנאים.

ביום 23/10/11, הגיש התובע לנתבעת מכתב התפטרות וזאת לאחר שלא שילמה לתובע את זכויותיו הסוציאליות והשכר שדרש במכתבו מיום 20/9/11, וזאת לאחר שהנתבעת בחרה להתעלם ולא טרחה להגיב למכתבו.

התובע מציין כי ביום 30/10/11, לאחר התפטרותו, קיבל הוא מכתב תגובה לדרישותיו, בו הנתבעת דוחה את כל הטענות הנטענות על ידו.

אליבא דתובע, הוא נתן בידי הנתבעת הזדמנות נאותה לתקן את הרעת התנאים, אלא שזו המשיכה להרע את תנאיו והמשיכה למנוע ממנו זכויות ולא טרחה להתייחס ו/או להגיב למכתבו ורק לאחר התפטרותו של התובע, בחרה הנתבעת להגיב למכתבו, אולם גם בתוכן מכתבה, שוללת היא את טענותיו.

לפיכך, טוען התובע, כי מגיעים לו פיצויי פיטורים בסך של 24,404 ₪.

7.התביעה לתשלום דמי פדיון חופשה, מבוססת על הטענה לפיה יש לקחת בחשבון את הוותק של התובע במקום העבודה, קרי – 5 שנים ו-7.5 חודשים. בשולי הדברים יצויין, כי הוותק אליו התייחס התובע בעניין התביעה לפדיון חופשה שונה מהוותק אליו מתייחס התובע בחלק הכללי של כתב התביעה (ראה לעניין זה סעיפים 7 ו-12(ד) לכתב התביעה). התביעה ברכיב זה מבוססת על הטענה לפיה ב-4 השנים האחרונות לעבודתו בנתבעת היה התובע זכאי לדמי חופשה בסכום כולל של 12,278 ₪; התובע הוסיף כי הנתבעת שילמה לו במסגרת תלושי השכר לתקופה הרלוונטית, על חשבון זכותו לחופשה שנתית, סכום של 3,848 ₪. התובע מוסיף וטוען כי הנתבעת שילמה לו דמי חופשה, ללא יציאה לחופשה בפועל, ומשכך מבקש הוא לחייב את הנתבעת במלוא פדיון דמי החופשה והסכומים ששילם המעביד על חשבון דמי חופשה, מבלי שהתובע יצא לחופשה בפועל, כלל לא יילקחו בחשבון.

בנסיבות העניין, עותר התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו פדיון חופשה שנתית בסך 12,287 ₪ (ראה סעיף 12 לכתב התביעה).

8.על פי כתב התביעה, זכאי התובע מכוח ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף השמירה והאבטחה, לתשלום עבור 10 ימי חג בשנה; בהתאם טען התובע כי לאורך תקופת העבודה, היה זכאי לתשלום עבור ימי חג בסך של 9,916 ₪, בעוד שבפועל שילמה לו הנתבעת סכום של 598 ₪ בלבד.

מכאן, התביעה לדמי חגים בגובה של 9,318 ₪ (ראה סעיף 13 לכתב התביעה).

9.בכתב התביעה טען התובע, כי ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף השמירה חייב את הנתבעת להפריש לזכותו, 6% לתגמולים לטובת פנסיה מקיפה; וסך הכל לאורך תקופת העבודה סכום של 10,022 ₪.